בשנת 2005 סיימתי לימודי תואר ראשון במדרשה לאמנות. על התעודה כתוב: תואר ראשון באמנות ותעודת הוראה. באתר של המדרשה לאמנות כתוב שמטרת הלימודים הינה להצמיח בוגר המעורב בתרבות כאמן יוצר וכמורה לאמנות.
במשך שנים, בסיום לימודי וכמורה לאמנות, אמרתי את צמד המילים "אמנות פלסטית" ושאני מלמדת או למדתי אמנות פלסטית, מבלי לחקור לעומק את מרכיבי החומר או מהיכן החומר שאני עוסקת בו הגיע באמת. עלו בי שאלות הקשורות בחומרים שעסקתי בהם והם הטרידו אותי ולא נתנו לי מנוח. ממה עשויה הפלסטלינה? ממה עשוי הנייר? מהיכן מגיע החימר שבשקית והיכן מוצאים חימר בטבע? ממה עשויים צבעי הגואש/ארקיליק/שמן/שעווה/פנדה? מה יכול להחליף את מנקי המקטרות/נצנצים ואת רשימת החומרים האינסופיים "הדרושים" כמורה לאמנות וכמטפלת באמנות שהינם בעלי חומריות דומה אבל אקולוגיים?
שאלות רבות שאיגדתי ברשימה, רשימה המעודדת חשיבה יצירתית. אפילו עשיתי שיעור על כך לתלמידים שלי בבית הספר על מנת לעורר את המודעות לחומרים הפלסטיים. ממה עשויים חומרי האמנות שאנו מכירים ואיזה חלופות יש להם.
לצד ההתרגשות שבהעלאת המודעות של עצמי ושל תלמידי, חשתי פחד וכן צער גדול כיוון שהבנתי שלרוב השאלות, אין לי תשובה ושאני כבר שנים, מלמדת בתוך מעגל אינסופי שמלמד ולומד חומרים מבלי לדעת אותם לעומק ולבחון להם חלופות.
הבנתי שכדי לענות על השאלות במידה שתספק אותי, דרוש מחקר מעמיק, מחקר מעשי ומחקר אקדמי.
המחקר שלי בסטודיו האקולוגי עוסק בהפקת צבעים מן הטבע. בעבודה עם פיגמנטים טבעיים ובהשפעה שלהם על הנפש. העבודה היומיומית שלי מתחילה בהתבוננות בטבע ובדרך שבה הוא משתנה לפי עונות השנה. ככל שהתעמקתי, כך חשתי שאני חלק מהתנועה של השינוי בעצמי. תחושה נפלאה. כשאני ברכב, אני מביטה בצדי הדרך, איזה עשבים צומחים כעת וכשאני בעיר, אני מתבוננת על הגינון העירוני ומגלה אילו עצי חורש ותרבות ניטעו ואת תכונות החומר שלהם ובידע הזה אני משתמשת בסטודיו האקולוגי.
דלת הסטודיו נפתחה אל הטבע, לגינה בה גדלים "צמחי – צביעה" (אפשר גם מרפסת) אני לומדת גינון אקולוגי, פרמקלצ'ר וגם גינון טיפולי.
היום כשאני יוצרת אמנות פלסטית, אני יוצרת בחומרים טבעיים בלבד ובייחוד עם פיגמנטים מן הטבע. חומרי הטבע בסטודיו עוברים כל הזמן שינוי מסה וצורה:
שותלים, קוטפים, עודרים, גוזרים, לשים, מועכים, מערבבים, מחממים, מקררים, טוחנים, כותשים. הרגשות והמחשבות בעקבותיהם לא מאחרים לבוא. תחושות של פליאה, רוגע, סיפוק, עוצמה, אהבה לצד חשש, פחד, עצב ועוד. המודעות נפתחת והחיבור לטבע הולך וגדל.
אני מקווה שהפכתי להיות בוגרת מעורבת בתרבות ומטרתי להשפיע על קידום תרבות אמנות ברת קיימא בישראל.
שלכם,
אלה