כשלימדתי אמנות, עלתה בי שאלה גדולה, מהיכן מגיעים הצבעים. הפנתי את השאלה לתלמידי ותשובתם הייתה: מן החנות.
למעשה, לפני שהתחלתי לעסוק בשאלה הזו ברצינות, הצבעים בכיתה שלי הגיעו מהחנות, זה היה נכון.
יחד עם השאלה, מהיכן מגיעים הצבעים, שאלה נוספת הצטרפה, להיכן הולכים הצבעים בגמר השימוש בהם? מה עושים עם פסולת הצבעים? הבקבוקים, הבקבוקונים, שפורפרות הצבע, קופסאות הצבע ועוד.
אני זוכרת את השנה הראשונה שלי כמורה לאמנות בה זרקתי את בקבוק הצבע הריק לפח השחור בכיתה. כשנפל לתוכו ופגע בתחתית , הוא השמיע צליל חזק ואני הרגשתי את הצליל הזה מהדהד בי בגוף. שאלתי את עצמי, להיכן הולכים הצבעים בגמר השימוש בהם?
הצבעים שאני כה אוהבת, הצבעים שמשרתים אותי ביצירה שלי, מהיכן הם מגיעים ולאן הם הולכים?
הרגשתי שאני לא יכולה להתעלם מן העובדה שהצבעים יוצרים פסולת ואולי אף נזקים לסביבה. נסעתי והגעתי עד לחוקרת בטכניון, ד"ר למדעי הסביבה שעשתה לי סיור בגן האקולוגי ולימדה אותי אילו חומרים נמצאים בצבעים.
בזמן עבודתי בכיתת האמנות, ידעתי שכמות הפסולת מהכיתה הנאגרת, נזרקת ולרוב לא מטופלת ולא מופרדת לפחים כתומים או ירוקים ולי זה הפריע. נראה כי כשמשהו מפריע לי, הוא לא מרפה ממני עד שאני מוצאת פיתרון.
אספר לכם הרבה על הפיתרון שלי, לקח לי כמה וכמה שנים לגבש אותו. אספר על הכיתה האקולוגית לאמנות ועל הכנת צבעים טבעיים.
אז מהיכן מגיעים הצבעים? ובכן, הצבעים הטבעיים מגיעים משלושה מקורות עיקריים: האדמה, הצומח ומן החי.
המשך יבוא